<h1>ראבי"ה סימן תשפ"ד</h1>
<h2>דף לג.</h2>
אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים [וכו'] ולא מן המים (וכו'). והוא הדין מן הברזל. ומאי טעמא משום דקא מוליד ביום טוב. ואין מלבנין את הרעפים. חדשים שצריך לבודקם או לחוסמן ביום טוב. וכן בהמה שנראה בה ספק טריפה אין לשוחטה על הספק ביום טוב. דילמא האי לישנא עיקר שצריך לבודקם. ואף על גב דאמרינן אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה, דחייתא הוא כלומר אין ברור לפשוט מיכן הן או לאו, דילמא לישנא דלחסמן עיקר, שלא שנינו לבודקן גרידא. וכן מצאתי שוב בפסקי רבינו זקיני. אבל לספק בדיקה היכא דלא חזינן ריעותא לא חיישינן, ושחטינן דרוב כשרים הם. ואם נראה בה ספק אחרי שנשחטה רואין כדאיתא במסכת שבת. וגרסינן בירושלמי רואין את הטריפה ביום טוב ודכוותיה מפרישין את הדמאי ביום טוב. ודכוותיה רואין את הבכור ביום טוב. ומסקנא לא מן הטעם הזה אלא שאם תמצא טריפה יהא אסור לטלטל. ואנן קיימא לן כרבי שמעון, כדאיתא בסוף מסכת שבת, הילכך רואין, ואפילו ללוי דסבר כרבי יהודה אמרי התם דהוה יתיב אקולקולא דהוי חזי. ומסוכנת מותר לשחוט ביום טוב משום דבחיה זוטרא שכיח שתפרכס לאחר שחיטה. ואם יורד לבור מומחה לראות אם יש בו מום בבכור טוב כי אין [זה רק] טרחא בעלמא ולאו מלאכה גמורה כמו שחיטה. וכן בראיית טרפה.
